דילמה שירותית – עסקית
אז נסענו לטייל בירדן (חלומי ומומלץ, למי שמתעניין), ובדרכנו חזרה מטיול מדהים בפטרה, שוחחנו עם הנהג-מדריך שלנו, על נושאים שונים, בין היתר גם לגבי הישראלים שמגיעים אליהם.
כמו תמיד, לתזמון יש משמעות עצומה, ומסתבר שלמרות שבסך הכל הוא שפע שביעות רצון, בדיוק באותו השבוע, הייתה לו חוויה פחות טובה עם אחת המשפחות שנעזרה בשירותיו.
השתלשלות העניינים כפי שתיאר אותה:
הוא "תפר" עבורם טיול של כמה ימים, כולל איסופים, הקפצות, סוג הרכבים, הכנסה לאתרים, ואף שילם מקדמות בחלק מהמקומות.
סוכמו בינו לבינם כל הפרטים.
סוכם, כמובן, גם המחיר.
מאחר שמדובר ב 11 נפשות, הם נעזרו בשני רכבים, ומן הסתם, הוא, באופן אישי, יכול היה לנהוג רק באחד מהם.
מאחר והוא לא היה פיזית באחד הרכבים, הלקוחות התרעמו על כך, שלא נהנו בדרך מהסבריו שלו, אלא של הנהג השני, וסרבו לשלם לו את הסכום שסוכם.
נותרו חייבים לו סכום שמקביל לכ- 1800 ₪, אותו סירבו לשלם.
הדבר נאמר לו לאחר שהוחזרו למלון (בסיום הטיול).
האפשרויות העומדות לפניו:
- להגיע למלון עצמאית, ולדרוש שוב את כספו.
- לפנות למשטרה, מאחר וכל המסוכם ביניהם מגובה בכתובים, ולדרוש באמצעותם את כספו.
- לוותר, ולהפסיד את סכום הכסף המשמעותי עבורו, אשר ממש יצא מכיסו, כדי שלא ישמיצו אותו באתרים, בפורומים, ובקבוצות המטיילים לירדן.
- כרטיס אשראי הוא לא לקח לביטחון, וממילא לא היה גובה דרכו, מחשש להכחשת עסקה.
והכל בכפוף ללחץ זמן, שהם הרי חוזרים לארץ יום למחרת.
הדילמה ברורה.
מה עושים?
האם הלקוח תמיד צודק?
ואם לא, מה נכון לעשות? עד כמה ניתן להרחיק כדי לקבל תשלום שמגיע לך, גם במחיר תדמית בקרב קהל יעד משמעותי לגביך?
התקשינו להמליץ לו. מה עושים במקרה כזה של דילמה שירותית – עסקית.
נשמח לשמוע בתגובות מה הייתם אתם ממליצים לו.
Leave A Comment